<h1>רבינו ירוחם ני"א ח"א</h1>
<h2>דף כד.</h2>
מה שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש על פי הירושלמי [תענית פ"א ה"ו] שכת' נשיא דנהיגי דלא למעבד עיבידת' מנהגא וכן נראה מתרגום יונתן ב"ע [שמואל א' פ"כ פס' י"ט] שתרגם אשר נסתרת שם ביום המעשה ביומא דחולא והיה עומד בר"ח נראה דלא היה מנהגם מקדם לעשות מלאכה בר"ח. ומהתלמוד שלנו נראה דאינו אסור כדאמרינן בשבת [כ"ד ע"א] מהו להזכיר של ר"ח וכו' או דילמא כיון דלא אסיר בעשיית מלאכה לא צריך וכו' הילכך מנהג הוא ונר' לי דלאותן שנהגו שלא לעשות מלאכה אין להן לעשו' שום מלאכה כי ראיתי כמה נשים טועות ואומרות אין לנו לטוות אבל נעשה מלאכה אחרת והיה להן או לאסור כל מלאכ' לפי מנהגן או להתיר כל מלאכה.
ראש חדש שחרית ומנחה וערבית מתפלל שמנה עשרה ואומר יעלה ויבא ברצה ואם לא אמר מחזירין אותו פי' ביום ואין בו קדושה על הכוס ויש בו הזכרה בברכת המזון שאומר יעלה ויבא כך פשוט בשבת.
שבת שחלה להיות בר"ח ערבית שחרית ומנחה מתפלל תפלה של שבת ואומר מעין המאורע בעבודה כלומר יעלה ויבא ואם לא אמר מחזירין אותו פי' ביום אבל לא בלילה כאש' אכתו'. ובמוספין מתחיל בשל שבת כלומר שמתפלל אתה יצרת תחלה מוסף שבת ואחר כך מוסף ר"ח וחותם בשל שבת תחלה כלומר בא"י מקדש השבת וישראל וראשי חדשים כך פשוט בביצה. וכתבו המפרשים כי ביעלה ויבא אינו צריך להזכיר את יום המנוח שכב' סיים בשל שבת כלומר שחתם בא"י מקדש השבת ואין הזכרה אחר חתימה כך כתבו המפרשים פ"ב (מ"מ) [ב"מ].
